אמש במוזיקה/אורה בינור, מעריב, מרץ 2007
לשיר באהבה

 
המקהלה הקאמרית רמת-גן עם נגני התזמורת הקמארית הישראלית בניצוח חנה צור; סולנים: גן לב – סקסופון, כריסטיאנה יהודין – חליל והזמרים דפנה זהבי, איזבל מרי האס, גבריאל לובנהיים ונמרוד גרינבאום, בתיאטרון היהלום.

זה היה קונצרט שלכל אורכו הורגשה התמסרות ואהבה למוזיקליות של היצירות. התוכנית עצמה הביאה שילוב מקורי ולא בנאלי: תחילה חמשת השירים התנ"כים שכתבה נאוה סמל והלחינה בכישרון עצום אלה שריף. הרעיון לשלב מקצבים קברטיים או נוסח גרשווין לטקסט סיפורי עכשווי על האדם הראשון ועל קין הוא מופלא בעיניי. מהמם במיוחד הוא השיר על רות הגרה, אותו שרה דפנה זהבי ללא דרמטיות, אך בשירתה הייחודית חוללה דרמה עצומה. את השירים ליווה הסקסופוניסט גן לב, שלאחר מכן הפליא בנגינת הקונצ'רטו של גלזונוב. זו יצירה המושפעת מהקסם הצרפתי ומאת יופי וחן, והביצוע היה מלבב. החלילנית המצוינת כריסטיאנה יהודין ביצעה את שירו הנדיר של ורדי "ראי עד כמה הירח לבן", בצליל זך ושירתי, ובתמיכה מוזיקלית של הנגנים.

לבסוף ביצעה המקהלה בניצוחה של צור את המיסה המוקדמת של שוברט, שלא רק משפט הפתיחה שלה נחרת בזיכרון בשל יופיו. גם קטע האגנוס דאי (שה האלוהים) הוא מהיפים והליריים היותר בספרות המוזיקה הקולית והרומנטית. מרי האס שרה אותו בדבקות, אם כי ויברטו פחות סוער היה תואם יותר את האופי הכללי של הקטע. הזמרים לובנהיים וגרינבאום תרמו בקולם החם לביצוע שהיה אפוף מוזיקליות, והמקהלה שרה זאת בסגנון הלידר של שוברט, רך וזורם ומלא אהבת שירה ומוזיקה. זה היה בוקר של עונג אמיתי.